The Israel Museum purchased the Bedouin Sukkah

Screenshot (12)

We are glad to announce that the “Eternal Sukkah” (a collaborative projecct by Sala Manca with Itamar Mendes-Flohr and Yeshaiahu Rabinovitz) was bought by the Israel Museum, Jerusalem for its permanent collection. Half of the sum is going to be paid to the Al-Korhan family.

for furthe info about the project: http://sala-manca.net/?p=99

from the Museum’s pr:

יצירה מיוחדת שנרכשה היא היצירה “סוכת נצח” של קבוצת סלה-מנקה (קבוצה שחברים בה דייגו רוטמן ולאה מאואס והיא פועלת בבית הנסן בירושלים) בשיתוף איתמר מנדס-פלוהר וישיעהו רבינוביץ. האמנים, העוסקים באמנות בעלת ממד מושגי, פוליטי וחברתי, רכשו מבנה ארעי של בדואים משבט הג’האלין שחי במדבר יהודה בדרך שבין ירושלים ליריחו והרכיבו אותו מחדש בחצר בית הנסן. הבית הארעי העשוי חומרים פשוטים ומזדמנים הפך בסוכות תשע”ה לסוכה שהתקיימו בה כינוסים ומפגשים. עתה המבנה – ששימש את הבדואים ואת הבאים למפגשים בסוכות בבית הנסן – יהפוך לחלק מאוסף המוזיאון. הטרנספורמציה שעבר המבנה, ממאהל בדואי לסוכה יהודית, ולבסוף ליצירת אמנות המוצגת במוזיאון, מציפה שאלות הנוגעות לפליטות, לקבלת האחר, לשינוי בייעוד ובמשמעות של אובייקט, ולסוגיית היחסים המורכבים שבין האמנות למציאות עכשווית.

from haaretz:

רוטמן ומאואס קנו מבנה ארעי של בדואים משבט הג’האלין שחי במדבר יהודה, בדרך שבין ירושלים ליריחו, והרכיבו אותו מחדש בחצר בית הנסן בירושלים. זה היה לקראת חג סוכות האחרון והבית הארעי, העשוי חומרים פשוטים וזמינים, שימש כסוכה בה התקיימו כינוסים ומפגשים. אוצר האמנות הישראלית של מוזיאון ישראל, אמיתי מנדלסון, אמר כי המעבר של הבית הארעי למוזיאון הוא השלב השלישי בהתפתחות היצירה, וכי השבט שממנו נרכש המבנה קיבל את מחצית התשלום שהעבירה קבוצת הרכישה בעבור העבודה.

מנדלסון הוסיף כי הוא עוקב אחרי פעילותה של הקבוצה כבר זמן רב, וכי “סוכת נצח” תוצג במוזיאון החל מחודש ספטמבר הקרוב. “הם עשו פה פעולה שיש בה ממד פוליטי מאוד וקשור לנושא של פליטות וליחס בין מרכז לפריפריה. יש בזה צדדים מעניינים מבחינה קונספטואלית וגם פוליטית. זה מהלך לא רגיל בשביל המוזיאון, זה דרש הסברים לקבוצת הרכישה — למה זה חשוב, למה זה אמנות — אבל זה מהלך עקרוני בעיני מבחינת המוזיאון”.

from globes:

“”סוכת נצח” היא למעשה מבנה ארעי גדול של אוהל בדואי משבט הג’האלין. ההקבלה המפתיעה בין המאהל הבדואי לבין מושג הסוכה היהודי-ישראלי יוצרת הזרה, מדגישה את הפערים התרבותיים והחברתיים, ובו בזמן קושרת בין הרקע התנ”כי של המסורת לחיים העכשוויים. סוכת-נצח היא יצור כילאיים פרקטי, שבא לענות על צורך מודרני בייעול מנהגי החג – משחקי הסוכה. הכנסת האוהל למוזיאון, בהקשר אמנותי ולא אתנוגרפי, כמוה כהערה על יישוב השבטים הנודדים של הבדואים בכפרי קבע.

[[…] האמנים רכשו את האוהל משבט הג’האלין, שחי במדבר יהודה בין ירושלים ליריחו, וקיימו בו במהלך חג סוכות כינוסים ומפגשים. המבנה עשוי חומרים פשוטים ומזדמנים, והוא “הסתגל” לשינוי הייעוד שנכפה עליו – מבית בדואי ארעי, לסוכה יהודית ובסופו של דבר ליצירת אמנות במוזיאון. גלגוליו מעלים שאלות הנוגעות לקבלת האחר, לשינוי במשמעות ובפונקציה של אובייקט, ולסוגיית היחסים המורכבים שבין האמנות למציאות עכשווית.

For further info:

haaretz: http://www.haaretz.co.il/gallery/art/.premium-1.2682035

globes: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001052896#FromSearchPage

museum website: http://www.imjnet.org.il/page_17605#herenow